<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן כ"ו</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
דין קערות בשר בנות יומן שרחצו אותן במחבת חולבת שאינה בת יומה. לא מיבעיא הקערות שמותרות, אלא אף המחבת מותרת מטעם נותן טעם בר נותן טעם. שאלו את רבי על קערות שנשתמשו בהן בשר בן יומן, ורחצו אותן במחבת חולבת שאינה בת יומה על האור. ואומר רבי כי הקערות מותרות בוודאי, כיון שהמחבת אינה בת יומה. אלא גם המחבת מותרת, דהוי נותן טעם בר נותן טעם. דטעם הבשר היה בלוע בקערות (ונפליט) [ונפלט] מן הקערות למים, ומן המים אל המחבת. זהו טעם שלישי. אפילו היתה המחבת רותח מותר. כמו דגים שעלו בקערה דמותר לאכלן בכותח. דעלו דהתם נתבשלו. כמו שפירשתי במקום אחר. (ואפילו לפי) [ולפי] מה שפירש הרב רבינו יהודה חתן רש"י דעלו דוקא, ולא נתבשלו, נראה להחמיר להגעיל המחבת. והני [מילי] דשרי היכא שאין על הקערות שומן בעין אלא כדי שיבטל בששים בתוך [המים] (אוג"ש) המחבת אם היתה בת יומה, אז מהני מה שפירשתי שעל ידי הטעם הנבלע בקערות לא נאסר כולה קערה, אלא מותר מטעם שיש בה כמה נותני טעם כדפירשתי. אבל היכא דאיכא שומן בעין על הקערות עד שאין לבטלו בששים אין להתיר. ולומר דהוי חם בתוך חם ונגע במחבת עצמה ונכנס טעמם. ונראה לי דלא דמי. דגם דמצד מועט שבקערות ואין לנו לאסרו ברותח. אבל חם בתוך [חם] הוא דשייך הכא. ואין [צריך] לבטל כמו אילו, אלא מעט לטעם שבולעת המחבת מאותו מקום (לפי) שנגעה הקדירה בו. וזה הטעם המועט בטל בששים כיון שהוא בתוך המים. [ולומר] שהקערות נוגעות במחבת עצמה דבכל הקערות משערינן, מסתמא לא שייך הכא, אלא דווקא בפליטה שעל ידי המים שהמים מפליטין כל הקערה בשוה לתוך עצמו. והתם משערינן בכולה קערה משום דלא ידעינן כמה נפקי בבליעה. וכדאמרינן גבי אוכל, בליעה שעל ידי הנגיעות כזו אין בו כח להיפלט כל הקערה, ואין זה אלא חם בתוך חם דאמרינן [פסחים ע"ו ע"א] קולף, שאין נראה ודאי לומר שעל ידי המים שהקערה בתוכה חשבינן כל מה שבקערה לפלט במחבת על ידי הנגיעה.
